גמרא גיטין

הרמב"ם מכריע את ספיקו של רמי בר חמא בניסוח מעט שונה ומדייק לומר שבמשנתינו מדובר שיש עדים חקוקים על יד העבד, ובספיקו של רמי בר חמא מדובר במקרה שטוענת שהיו עדי מסירה, האמרי משה מבאר את דיוק דברי הרמב"ם

נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה. לפי רש"י ותוס' הספק של הגמ' הוא האם יש חיסרון ב"ונתן", לרשב"א זה חיסרוןשל אותיות פורחות, ולכן מבאר שהאישה מוחלת על הכתובה ולא באמת מקבלת אותה. הנתן לה גט והנייר שלו - לרש"י זה חיסרון ב"ונתן" ולרמב"ם זה חיסרון ב"כריתות".

חק תוכות פסול, אבל למה? ברש"י יש מקום להסתפק, הרמב"ם קובע שהבעיה היא הכתב וכן מהרשב"א בשבת משמע שהבעיה בחק חוכות זה שאינו כתב, לדעתו כשנטל ג של ח' ועשאו שני זיינין בשבת נחשב ככותב לעניין שבת אך לעניין חק תוכות כבר היו פה ב' אותיות.

מחלוקת ר' מאיר ור' אלעזר אם עדי חתימה או עדי מסירה כרתי. ביאור סברת התוס' "מסתמא בהכשר געשה". המושג "עידי קיום" וכוח הודאת בעל דין.

הקצות מוכיח ממספר קושיות שבגט לא צריך שהאישה תקנה את הגט. האו"ש מוכיח מהירושלמי שאחרי שניתן לה הגט אפילו בעל כורחה התורה הקנתה את הגט לאישה. החידושי הרי"מ אומר - צריך נתינה שהבעל לר יכול להוציא ממנה.

מהו דין מכירי כהונה? איך זה עובד? אני רגיל תמיד לתת לכהן הזה את התרומות, אבל האם זה אומר שהן כבר שלו? נחלקו בזה רש"י ותוס', וכל אחת מהשיטות הללו צריכה ביאור. הרב מביא הסברי אחרונים, ביניהם הרצי"ה, ולבסוף מציע סברא בעלבתית חדשנית.

לשיטת תוס' ורמבן צריך לכתוב שמו ושמה מדאורייתא. ליש אומרים הרמב"ן ולרמב"ם אליבא דהלח"מ צריך מדרבנן בלבד, ןלראבי"ה במרדכי ולתוס' ריד לא מעכב גם מדרבנן.

מחלוקת התוס' הרשב"א האם נידה היא דבר שבערווה. הסברא לנאמנות "בידו".

יש דין בגיטין שהעדים צריכים לקרוא את הגט לפני שהם חותמים. מה מטרת הקריאה הזו? לוודא שהשטר כשר או כדי להיות עדי חלות? ואיך נסביר את הכפילות בדברי רב דימי?

שיטת הר"י מיגאש בדין קניין משכון.